ציטומגלווירוס (CMV)

ניתן להשתמש במספר בדיקות מעבדה שונות כדי לאבחן זיהום ב-CMV.

השיטות הנפוצות ביותר כוללות:

1. בדיקות דם: בדיקות דם משמשות לאיתור נוכחותם של נוגדני CMV, שהגוף מייצר בתגובה לנגיף. בדיקה זו מחפשת שני סוגים של נוגדנים: IgM ו-IgG. נוגדני IgM מיוצרים בשלב מוקדם של ההדבקה והם סימן לזיהום אחרון או נוכחי, בעוד נוגדני IgG מיוצרים מאוחר יותר ויכולים להעיד על זיהום בעבר או מתמשך.
2. תרבית ויראלית: דגימה של נוזלי גוף, כגון דם או שתן, נאספת ומתרבבת במעבדה כדי לזהות את נוכחות הנגיף.
3. תגובת שרשרת פולימראז (PCR): PCR היא טכניקה המשמשת לזיהוי החומר הגנטי של הנגיף בדגימה של נוזלי גוף, כגון דם או שתן.
4. זיהוי אנטיגן: בדיקה זו מחפשת נוכחות של חלבון ספציפי המיוצר על ידי הנגיף בדגימה של נוזלי גוף.
5. ביופסיה: במקרים מסוימים, א ביופסיה של רקמה נגועה עשוי להיות נחוץ כדי לאשר אבחנה של CMV. לאחר מכן, הרקמה נבדקת תחת המיקרוסקופ על ידי פתולוג ובדיקה הנקראת אימונוהיסטוכימיה משמשת כדי לראות את הנגיף בתוך התאים.

על מאמר זה

רופאים כתבו מאמר זה כדי לעזור לך לקרוא ולהבין את דו"ח הפתולוגיה שלך. צרו קשר אם יש לך שאלות לגבי מאמר זה או דוח הפתולוגיה שלך. לקבלת מבוא מלא לדוח הפתולוגיה שלך, קרא את המאמר הזה.

משאבים מועילים אחרים

אטלס של פתולוגיה