לימפומה

לימפומה היא סוג של סרטן שמתחיל בתאי מערכת החיסון הנקראים לימפוציטיםתאים אלה בדרך כלל מגנים על הגוף מפני זיהומים ומחלות. בלימפומה, לימפוציטים הופכים לא נורמליים וגדלים באופן בלתי נשלט, ויוצרים גידולים שלעתים קרובות כוללים... בלוטות לימפה אך יכול להשפיע גם על הטחול, מח העצם ואיברים אחרים בגוף.

מהם התסמינים של לימפומה?

תסמינים נפוצים של לימפומה כוללים הגדלה, ללא כאבים בלוטות לימפה, ירידה בלתי מוסברת במשקל, הזעות לילה, חום, עייפות, גירוד מתמשך ותיאבון מופחת. בהתאם למקום בגוף בו מתפתחת הלימפומה, חלק מהאנשים חווים תסמינים נוספים, כגון שיעול, קוצר נשימה או כאבי בטן.

מה גורם ללימפומה?

הגורם ללימפומה תלוי בסוג הספציפי. באופן כללי, לימפומה מתפתחת כאשר לימפוציטים מקבלים שינויים גנטיים (מוטציות) הגורמים להם לגדול באופן בלתי נשלט. שינויים גנטיים אלה יכולים לנבוע מגורמים שונים, כולל זיהומים כרוניים (כגון וירוס אפשטיין בר, הפטיטיס C, או הליקובקטר פילורי), מצבי כשל חיסוני (לדוגמה, HIV/איידס או לאחר השתלת איברים), מחלות אוטואימוניות כרוניות (כמו דלקת מפרקים שגרונית או זאבת), חשיפה לקרינה או לכימיקלים מסוימים, ולעיתים נטיות גנטיות תורשתיות. לעתים קרובות, הסיבה המדויקת אצל אדם אינה ידועה.

אילו גורמי סיכון מגבירים את הסיכוי לפתח לימפומה?

מספר גורמי סיכון יכולים להגביר את הסיכוי לפתח לימפומה. אלה כוללים מערכת חיסונית מוחלשת עקב HIV/איידס, תרופות המשמשות לאחר השתלות איברים, מחלות אוטואימוניות כגון דלקת מפרקים שגרונית, זאבת או מחלת צליאק, זיהומים כרוניים בנגיפים מסוימים (כגון וירוס אפשטיין בר או הפטיטיס C), זיהומים חיידקיים (כגון הליקובקטר פילורי), חשיפה ממושכת לקרינה או לכימיקלים ספציפיים, והיסטוריה משפחתית של לימפומה.

מהם הסוגים הנפוצים ביותר של לימפומה?

תת-הסוגים הנפוצים ביותר של לימפומה שנצפו ב מבוגרים כוללות:

• לימפומה מפוזרת של תאי B גדולים (DLBCL).

• לימפומה פולקולרית.

• לוקמיה לימפוציטית כרונית/לימפומה לימפוציטית קטנה (CLL/SLL).

• לימפומה של הודג'קין (במיוחד לימפומה של הודג'קין קלאסית).

תת-הסוגים הנפוצים ביותר של לימפומה שנצפו ב ילדים כוללות:

• לימפומה של בורקיט.

• לימפומה לימפובלסטית (שני סוגי תאי B ותאי T).

• לימפומה מפוזרת של תאי B גדולים (DLBCL).

• לימפומה הודג'קין קלאסית.

כיצד מסווגים לימפומה?

לימפומות מסווגות על סמך מספר גורמים, כולל סוג ה לימפוציט מעורב (כגון תאי B or תאי T), כמה מהר הלימפומה גדלה (אגרסיבית או עצלנית), ומאפיינים מיקרוסקופיים ספציפיים. פתולוגים בוחנים דגימות רקמה תחת מיקרוסקופ ומשתמשים בבדיקות מיוחדות, כגון אימונוהיסטוכימיה ובדיקות גנטיות מולקולריות, כדי לזהות את תת-סוג הלימפומה המדויק.

שתי הקבוצות העיקריות של לימפומה הן:

• לימפומה הודג'קיןסוג זה של לימפומה מזוהה לעיתים קרובות על ידי תאים אופייניים הנקראים תאי ריד-שטרנברג.

• לימפומה שאינה הודג'קין (NHL)קבוצה מגוונת הכוללת תת-סוגים רבים ללא תאי ריד-שטרנברג.

סיווג נכון חיוני מכיוון שאפשרויות הטיפול והפרוגנוזה משתנות מאוד בהתאם לתת-סוג הלימפומה.

כיצד מתבצעת האבחנה של לימפומה?

אבחון לימפומה בדרך כלל כרוך ב ביופסיה, שבו רופא מסיר פיסת רקמה קטנה או בלוטת לימפה לבדיקה. לאחר מכן, פתולוג בודק את הרקמה הזו תחת מיקרוסקופ כדי לחפש לימפוציטים לא תקינים. בדיקות הדמיה כגון סריקות CT, סריקות PET או MRI עשויות לשמש גם הן כדי לקבוע את היקף התפשטות הלימפומה (השלב ​​שלה).

אילו בדיקות מעבדה מבוצעות כדי לאבחן את האבחנה הזו?

מספר בדיקות מעבדה משמשות לאישור אבחון לימפומה ולקביעת תת-הסוג הספציפי, כולל:

• אימונוהיסטוכימיה: אימונוהיסטוכימיה זוהי בדיקה מיוחדת המזהה חלבונים על גבי תאי לימפומה כדי לאשר את סוג הלימפומה.

• ציטומטריית זרימה: ציטומטריית זרימה היא בדיקה המשמשת לניתוח תאים בפירוט כדי להבחין בין תת-סוגים שונים של לימפומה.

• בדיקות מולקולריות (כגון PCR ו- דג): בדיקות אלו מזהות שינויים גנטיים או מוטציות ספציפיים החשובים באבחון סוגים מסוימים של לימפומה ובהכוונה לטיפול.

• בדיקות דםבדיקות שגרתיות, כולל ספירת דם מלאה (CBC) ובדיקת לקטט דהידרוגנאז (LDH), מסייעות בהערכת בריאותו הכללית של המטופל ואת היקף המחלה.

הרופא שלך ישלב את התוצאות הללו כדי לקבוע את תת-הסוג הספציפי של הלימפומה, את השלב ואת אפשרויות הטיפול הטובות ביותר.