מלנומה היא סוג של סרטן שמתחיל בתאים הנקראים מלנוציטים. תאים אלו נמצאים בעור ומייצרים מלנין, פיגמנט שנותן לעור את צבעו. מלנוציטים נמצאים גם ברקמות הריריות, כגון רירית הפה, האף והרקטום. מלנומה מתרחשת כאשר תאים אלו גדלים ללא שליטה. סוג זה של סרטן יכול להתפשט לחלקים אחרים בגוף אם לא מטופל מוקדם.
התסמין השכיח ביותר של מלנומה הוא נקודה חדשה בעור או שינוי בשומה קיימת.
שינויים שיש לצפות בהם כוללים:
מלנומה ברקמות הרירית יכולה לגרום לתסמינים שונים, בהתאם למיקום. לדוגמה, בפה, זה עשוי להופיע ככתם כהה או גוש, בעוד בפי הטבעת, זה עלול לגרום לדימום או אי נוחות.
רוב המקרים של מלנומה המערבת את העור נגרמים על ידי נזקי DNA הקשורים לחשיפה אולטרה סגול (UV) מהשמש או מיטות שיזוף. נזק זה גורם לשינויים ב מלנוציטים, מה שגורם להם לגדול ללא שליטה.
עם זאת, לא כל המלנומות נגרמות מחשיפה ל-UV. לדוגמה, מלנומות ברירית, המתרחשות באזורים שאינם חשופים לשמש, נחשבות כנגרמות ממוטציות גנטיות שאינן קשורות לאור UV. הסיבות המדויקות להתרחשות המוטציות הללו עדיין נחקרות.
מלנומה היא סוג של סרטן שמתחיל ב מלנוציטים. זהו אחד הסוגים הנפוצים ביותר של סרטן העור. עם זאת, מכיוון שמלנוציטים נמצאים גם ברקמות הריריות, מלנומה יכולה להופיע במקומות כמו העיניים, חלל הפה והרקטום. המשמעות היא שמלנומה היא לא רק סוג של סרטן עור אלא יכולה להיות מסווגת גם כסוג של עין, חלל הפה או סרטן פי הטבעת.
מלנומה נמצאת לרוב בחלקי הגוף החשופים לשמש, כגון הפנים, הידיים, הגב והרגליים. אצל גברים, מלנומה נמצאת בדרך כלל בגב. אצל נשים, הוא נמצא לעתים קרובות על הרגליים. מלנומה יכולה להתפתח גם באזורים פחות חשופים, כמו כפות הידיים, כפות הרגליים או מתחת לציפורניים, במיוחד אצל אנשים עם עור כהה יותר.
מלנומה יכולה להיראות שונה מאדם לאדם, אך לעיתים קרובות היא מופיעה כשומה או כתם לא סדירים.
רופאים משתמשים בכלל "ABCDE" כדי לזהות מלנומות פוטנציאליות:
האבחנה של מלנומה נעשית על ידי בדיקת הנקודה החשודה וביצוע א ביופסיה. במהלך ביופסיה נלקחת דגימה קטנה של הרקמה ונבחנת במיקרוסקופ על ידי א פתולוג. אם מתגלה מלנומה, ניתן לבצע בדיקות נוספות כדי לקבוע אם היא התפשטה לחלקים אחרים בגוף.
ישנם מספר סוגים של מלנומה, כולל:
תחת המיקרוסקופ, תאי מלנומה נראים לרוב גדולים ולא סדירים יותר מהרגיל מלנוציטים. הם עשויים להיות בעלי צורות לא אחידות וגדולות בצורה יוצאת דופן גרעינים (מרכז התא). פתולוגים מחפשים דפוסים מסוימים, כמו תאים שמתפשטים לשכבות עמוקות יותר של העור או יוצרים אשכולות. כתמים מיוחדים או בדיקות, כמו אימונוהיסטוכימיה, ניתן להשתמש כדי לאשר את האבחנה.