פתולוגים משתמשים במונח hyperkeratosis לתיאור עיבוי של העור הנגרם על ידי מספר מוגבר של תאי קשקש מיוחדים בשכבה החיצונית של העור. שכבה חיצונית זו, הנקראת שכבת הקרטין, מורכבת מתאים חזקים ושטוחים המסייעים בהגנה על העור שמתחת. היפרקרטוזיס הוא מצב לא סרטני (שפיר) הנחשב לממצא תיאורי ולא לאבחון ספציפי.
שכבת הקרטין יוצרת מחסום מגן המסייע בהגנה על העור מפני פציעות, זיהומים ואובדן לחות. עובי שכבה זו משתנה באופן טבעי בחלקים שונים של הגוף. לדוגמה, שכבת הקרטין עבה בהרבה בכפות הרגליים ובכפות הידיים, שם נדרשת הגנה רבה יותר, בהשוואה לאזורים דקים יותר כמו החזה או הפנים.
היפרקרטוזיס מתרחשת בדרך כלל עקב גירוי כרוני, חיכוך, לחץ, דלקת או מצבי עור מסוימים. גורמים נפוצים כוללים:
חיכוך או לחץ כרוניאזורים של חיכוך חוזר ונשנה (כגון כפות רגליים או ידיים) מפתחים לעיתים קרובות היפרקרטוזיס, המכונה בדרך כלל יבלות או יבלות.
בעיות עורמצבים כגון אקזמה, פסוריאזיס, ליזן פלנוס או אקטינית קרטוזיס (נזקי שמש) עלולים להוביל להיפרקרטוזיס.
חשיפה לקרינה אולטרה סגולה (UV)חשיפה כרונית לשמש עלולה לגרום לעיבוי העור, וכתוצאה מכך להיפרקרטוזיס.
היפרקרטוזיס מאובחנת בדרך כלל על ידי פתולוג שבודק דגימת עור תחת מיקרוסקופ. כאשר קיימת היפרקרטוזיס, הפתולוג רואה שכבת קרטין עבה מהרגיל עקב מספר תאים מוגבר.
חשוב לציין כי היפרקרטוזיס אינה אבחנה ספציפית; אלא, זהו מונח תיאורי המשמש לזיהוי שינויים בעור. הרופא שלך ישקול ממצא זה, יחד עם מידע קליני אחר וכל בדיקה נוספת, כדי לקבוע את הסיבה הבסיסית.
היפרקרטוזיס כשלעצמו אינו מזיק או סרטני. עם זאת, הוא עשוי להצביע על גירוי או דלקת עור בסיסיים הדורשים תשומת לב או טיפול. במקרים מסוימים, היפרקרטוזיס ממושכת (כגון מחשיפה כרונית לשמש) עלולה להוביל למצבים טרום סרטניים, כמו קרטוזיס אקטינית, הדורשת ניטור וטיפול.
הטיפול תלוי בגורם הבסיסי להיפרקרטוזיס:
הפחתת החיכוךריפוד, התאמת נעליים או כפפות מגן יכולים להפחית היפרקרטוזיס (יבלות) הנגרמת מחיכוך.
טיפולים אקטואלייםקרם לחות, פילינג (כגון חומצה סליצילית) או משחות יכולים לסייע בניהול מצבי עור הקשורים להיפרקרטוזיס.
טיפולים רפואייםמשחות מרשם או הליכים כמו קריותרפיה עשויים להיות נחוצים למצבים טרום סרטניים כמו קרטוזיס אקטינית.
מה יכול לגרום להיפרקרטוזיס בעור שלי?
האם ההיפרקרטוזיס הוא סימן לבעיית עור בסיסית?
האם אני זקוק/ה לטיפול כלשהו, או שעליי לעקוב אחר האזור?
כיצד ניתן למנוע או להפחית היפרקרטוזיס בעתיד?
האם עליי לדאוג שזה יהפוך למשהו רציני יותר, כמו סרטן עור?